רחם (Neophron percnopterus)

עוף דורס ממשפחת הנציים, בעל מוטת כנפיים העשויה להגיע לאורך 170-150 ס"מ. הרחם אוכל בעיקר נבלות אך הוא גם דורס (צד) זוחלים קטנים ונזון מביצי יען, אותן הוא מפצח על ידי הטלת אבנים עליהן במעופו. עדות לחשיבותו של הרחם בתרבות המקומית ניתן לראות בכך שהוא מופיע כאחד מסימני הכתב (הירוגליף) במצרים העתיקה, ולכן הוא נקרא באנגלית "נשר מצרי" ((Egyptian vulture.

 

סלעית לבנת כנף (Oenanthe lugens)


הסלעית בחרה בחיי נוודות. בדיוק כמו הבדואים, בכל שנה היא מחליפה את אזור שהותה על פי כמות הלחות והגשם. אם ירד הגשם בעמק ססגון, היא תבלה שם את החורף ואולי גם תישאר לקנן. אם החורף היה לח אך ללא גשם, היא תבלה את החורף בוואדיות הבקעה אך את הקיץ ואת הקינון תבצע באזורים הגבוהים יותר שמעל הבקעה. ואם שנים ארוכות לא ירד גשם, היא תעלם לגמרי אל רמת הנגב ותחזור רק כשהמצב ישתפר. כנפיה של הסלעית שחורות, אך כאשר היא עפה האזור שבו הכנף מתחברת לגוף נחשף בצורה המזכירה מעין דגל לבן, ומכאן שמה. 

 

סלעית נזירה (Oenanthe monacha)


הסלעית הנזירה נקראת כך בשל כיפה לבנה וגוף שחור האופייניים לזכר. מין זה בוחר באזורי מחייה גדולים מאוד כדי לשרוד, כאשר השטח כולל בדרך כלל מקור מים קבוע (אגם, בריכה או אף בריכת ביוב), אזור וואדיות עם שיחים ובית גידול פתוח, המאפשר תצפית למרחק. שטח המחייה הגדול של הסלעית הנזירה מאפשר לה לאתר חרקים מעופפים גדולים, כגון פרפרים ושפיריות, הנודדים מעל המדבר בכפוף לכיוון הרוח ולעוצמתה. 

סלעית שחורת בטן (Oenanthe leucopyga)


סלעית שחורת בטן היא הקשוחה ביותר מבין הסלעיות. היא נשארת במדבר גם בשנים שבהן הוא יבש מאוד ונותרת צמודה אל אזור המחייה שלה. באזור מחייה שהיא בוחרת יש בו פינות צל לחות ובהן חרקים שמהם ניזונה הסלעית שחורת הבטן. בימים חמים במיוחד, הסלעית שחורת הבטן חובשת לראשה מעין "כובע" מבוץ להגנה מפני השמש. את המים עבור הבוץ היא משיגה בין השאר מטפטוף מי מזגנים של רכבים החונים בפארק. 

שחור זנב (Oenanthe melanura)


שחור הזנב בוחר להיצמד באופן קבוע אל אזורים במדבר הכוללים עצי שיטה. עם זאת, הוא יודע לעבור למקום אחר במקרה שהמדבר עובר שנים ארוכות ללא גשם. בשנים לאחר גשם פזורים שחורי הזנב על פני הוואדיות המדבריים, זוג לכל ק"מ או שניים. אך לאחר שנתיים או שלוש שנים ללא גשם משמעותי, מתרכזים שחורי הזנב סביב עצים הנמצאים במקומות בהם מי תהום גבוהים או היכן שקיימת השקייה מלאכותית על ידי בני אדם. לכן קל לראות את שחורי הזנב סביב מבואת הכניסה אל הפארק, שעציה משמשים להם מקלט מפני שנים יבשות במיוחד.